פסק-דין בתיק ע"פ 588/13

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על חומרת העונש אשר נגזר על המערער (קטין, יליד 3.6.1994) על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע), בת"פ 19346-05-12, ביום 11.12.2012.

2.        המערער, היה הנאשם 1, בכתב אישום שהוגש נגדו ונגד בגיר בשם מייסרה חלאילה (להלן: הנאשם 2). שני הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם, בעבירות שיוחסו להם בכתב אישום מתוקן, כדלקמן: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); נסיון שוד, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 25 ו-29 לחוק העונשין.

3.        בית משפט קמא גזר על המערער, בעקבות הרשעתו בדין, 24 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 30.4.2012 ועד יום 6.6.2012; 12 חודשי מאסר על-תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים, עבירה בה הורשע או כל עבירת רכוש או אלימות שהיא פשע; כמו כן, חוייב המערער בתשלום פיצויים בשיעור של 10,000 ש"ח לכל אחת משתי המתלוננות בתיק זה. באותו מעמד, נגזר דינו של הנאשם 2 לכדי 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו, ל-18 חודשי מאסר על-תנאי, ולתשלום פיצויים בסך 30,000 ש"ח למתלוננות.

           בעוד שהנאשם 2 השלים עם גזר דינו, בחר המערער להשיג על חומרת העונש שנגזר עליו, ומכאן הערעור.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

4.        בכתב האישום המתוקן, פורטו שני אירועים שבאחד מהם בוצע שוד של מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון, ובאחר נעשה נסיון לבצע שוד של מכשיר דומה.

           באישום הראשון נטען כי, ביום 27.4.2012, בשעות הערב, צעדה אריאל נחום (להלן: המתלוננת) ברחוב ארבל בעיר כרמיאל, כאשר היא אוחזת בידה טלפון נייד מסוג אייפון 4 (להלן: האייפון). המערער והנאשם 2 הבחינו במתלוננת והחליטו לשדוד את האייפון. הנאשם 2 ניגש אל המתלוננת מאחור, תפס את ידה הימנית שאחזה באייפון, עיקם את ידה, משך בשיערה ודרש ממנה למסור לו את המכשיר. המתלוננת התנגדה למעשיו של הנאשם 2 ותפסה בחולצתו, אך הנאשם 2 הכה אותה במכות אגרוף בראשה. לאחר מאבק, עלה בידי הנאשם 2 להוציא את האייפון מידה של המתלוננת. בכתב האישום נטען, כי כל אותה עת עמד המערער בסמוך לנאשם 2. שני הנאשמים נמלטו מהמקום כאשר האייפון ברשותם, ובהמשך מכרו אותו בעיר סח'נין, תמורת 700 ש"ח והתחלקו בתמורה.

           כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרמה למתלוננת חבלה של ממש בידה והיא נזקקה לטיפול רפואי. יצוין, כי במסגרת אישום זה יוחסה לנאשם 2 גם עבירה של הפרת הוראה חוקית, מאחר שהוא היה אמור להימצא, באותה עת, במעצר בית, בהתאם לצו שיפוטי שניתן בעניינו.

           במסגרת האישום השני נטען כי ביום 28.4.2012, בסמוך לשעה 18:00, צעדה ליאור אלוש (להלן: המתלוננת 2) בדרך השלום בכרמיאל, כשהיא מחזיקה בידה מכשיר מסוג אייפון. שני הנאשמים הגיעו למקום באמצעות רכב, בו נהג המערער, ולאחר שהבחינו במתלוננת 2, הם החליטו לשדוד את האייפון מידיה. המערער ניגש אל המתלוננת, תפס את ידה הימנית שאחזה במכשיר, משך אותה בחוזקה ובעט ברגליה, תוך שהוא מנסה להוציא את האייפון מידיה. המתלוננת 2 התנגדה למעשיו של המערער, והמכשיר נותר ברשותה. בשלב זה, עבר הנאשם 2 לכסא הנהג ברכב והמתין למערער, וכשזה הגיע, הם נמלטו מהמקום, כאשר הנאשם 2 נוהג ברכב. אף במסגרת אישום זה, הורשע הנאשם 2 בעבירה נוספת של הפרת הוראה חוקית.

גזר דינו של בית משפט קמא

5.        בבואו לגזור את דינם של הנאשמים, ציין בית משפט קמא כי למערער אין הרשעות קודמות ואילו הנאשם 2 הורשע, ביום 8.7.2012, בהיותו קטין, בעבירה של גרימת חבלה כשהעבריין מזויין, ונדון לששה חודשי מאסר בפועל.

           עוד צויין בגזר הדין כי, למרות שהדבר לא נטען בכתב האישום, גם המתלוננת באישום השני סבלה מכאבים ונפיחות בברך כתוצאה מתקיפתה, כעולה מתעודות רפואיות אשר הוגשו לבית המשפט. היא פונתה לבית החולים ונערכו לה צילומים כדי לוודא כי לא נגרם שבר בברכה.

           בית המשפט עמד בגזר דינו על האמור בתסקיר שירות המבחן לנוער בעניינו של המערער, ממנו עולה כי במועד ביצוע העבירה היה המערער קטין, בן 18 שנה חסר חודשיים. הוא הבן הצעיר במשפחה נורמטיבית מרובת ילדים, כאשר הוא התייתם מאמו עוד בהיותו ילד צעיר. המערער עבד, עובר למעצרו, במאפיה של דודו בעיר סח'נין, לאחר שנטש את ספסל הלימודים, עקב קשיי למידה.

           בהתייחסו לעבירות בהן הורשע, טען המערער כי היוזמה להן באה מצידו של הנאשם 2, אשר הבטיח לסייע לו בקשר עם בחורות. באירוע הראשון עמד המערער מהצד ואילו באירוע השני לחץ עליו, לטענתו, הנאשם 2 להסיעו ברכב המשפחה לכרמיאל, והפציר בו לבצע את השוד בעצמו. לדברי המערער, הוא "רעד, פחד ונבהל", כאשר המתלוננת התנגדה לביצוע השוד. טענתו של המערער היא, אפוא, כי הוא נגרר אחר הנאשם 2 ולא היה ער דיו להשלכות מעשיו. המערער הביע חרטה על מעשיו והבטיח כי הדבר לא ישנה בעתיד. המערער הוסיף ומסר כי ברצונו לבקש את סליחתה של המתלוננת באירוע השני, ואף לפצותה.

           קצין המבחן התרשם כי המערער נגרר אחר "בחורים שליליים", והביע דעתו כי יש סיכוי לשיקומו של המערער. לפיכך, הומלץ לדחות את הדיון בעניינו של המערער במספר חודשים על מנת לבחון את האפשרות להפנותו לקבוצה טיפולית בנושא אלימות ולשם חיזוק הדימוי העצמי שלו.

6.        בגזר דינו נדרש בית המשפט גם לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם 2, אשר אף הוא לקח אחריות על מעשיו, וביקש לרצות את עונשו כדי לפתוח פרק חדש בחייו. הנאשם 2 טען כי האחריות למעשים רובצת לפתחו של המערער, וכן ייחס את מעשיו להשפעת אלכוהול, שנצרך על-ידו. בשים לב לעברו הפלילי של הנאשם 2, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו.

7.        בית משפט קמא עמד בגזר דינו על חומרתה היתירה של עבירת השוד, הפוגעת בשלומו ובבטחונו של הציבור, וציין כי מדובר בפעולה מתוכננת ומחושבת מצידם של הנאשמים, אשר ביצעו את המעשים בעבור בצע כסף.

           במסגרת גזר הדין, דחה  בית משפט קמא את טענתו של המערער כי הוא נגרר אחר הנאשם 2, בציינו כי מהודעותיו של המערער במשטרה עולה כי הוא היה היוזם של מעשה השוד באירוע השני.